בנם של טובי ועופר. נולד ביום ז' באדר א' תשמ"ו (16.2.1986) במבשרת ציון. אח ליסכה, פנינה, אסתי, יעקב ותמר.

נשוי להדס ואב לארבעה ילדים: שקד, יעלה, אלומה וזוהר משה.

ישי היה בן יקר ואח אהוב. כשהיה בן שלוש הוא עבר עם משפחתו לקריית ארבע, שם גדל והתחנך בבית הספר הממלכתי-דתי המקומי ובחטיבת הביניים והישיבה התיכונית "קריית ארבע" (יתק"א).

בתקופת לימודיו היה חניך ובהמשך מדריך בתנועות הנוער "אריאל" ו"בני עקיבא", וכן התנדב במשך שנים רבות בעמותת "קו לחיים" המלווה ילדים שסובלים מנכויות מורכבות ותסמונות נדירות. בהמשך אף ניהל את סניף צפון של העמותה. במקביל התנדב בעמותות ובמיזמים נוספים.

לאחר סיום לימודיו בתיכון למד בישיבת "אלון מורה" ובישיבת ההסדר "רמת גן". ראש הישיבה הרב יהושע שפירא סיפר על אופיו ששילב עדינות, מסירות ואיתנות באישיות מלאה ויוצאת דופן.

ישי התגייס לצבא, שירת בחטיבת הנח"ל גדוד 931 (שחם) והוכשר להיות "נגביסט" (לוחם מצויד ב"נגב" - מקלע קל אוטומטי להסתערות). בהמשך יצא לקורס מפקדי כיתות ופיקד על טירונים.

אחרי שהשתחרר מהצבא, למד עבודה סוציאלית קלינית לתואר ראשון ושני בשלוחה של אוניברסיטת חיפה.

באותה תקופה הוא נשא לאישה את בת זוגו הדס. כשלוש שנים לאחר שנישאו עברו להתגורר בעיר לוד, שם התחיל לעבוד כעו"ס התמכרויות באגף לשירותים חברתיים של עיריית לוד.

המשפחה הייתה מרכז חייו של ישי: היה בן זוג ואבא אוהב, אכפתי, משקיע, גאה ומסור לאשתו ולארבעת ילדיו. בכל הזדמנות טיפח את ילדיו ויצר איתם עולמות דמיוניים וחווייתיים.

ישי התקדם בעבודתו באגף הרווחה בלוד וניהל את המרכז למניעה ולטיפול באלימות במשפחה. במקביל, כמטפל עצמאי טיפל במקרי טראומה ובנערים וגברים פוגעים מינית, והיווה כתובת מקצועית לקולגות בתחומים אלה ובתחום אלימות במשפחה. הוא נודע ברגישותו לנשים מאוימות, ונשים מכל האזור שמו בו את מבטחן. ישי היווה מענה ראשוני לנשים מאוימות בדרכן למקלטים ויזם עבורן ערכות טיפוח המיועדות למקרים שבהם נשקפת סכנה לחייהן ועליהן לעזוב את ביתן באופן מיידי, מתוך המחשבה שגם בזמני מצוקה יראו את עצמן, יתחברו לעצמן ויזכרו מי הן.

גם בהמשך, בתקופת המלחמה, לצד שירותו כסמל המחלקה, ישי היווה אוזן קשבת למצוקות הלוחמים שלצידו ונתן מענה ראשוני בשטח במקרים מורכבים.

את עבודתו עשה תמיד בנעימות ובנדיבות, תרם ברעיונותיו המקצועיים המיטיבים, ביצירתיות שלו ובחשיבתו המקורית והמבריקה, ובצניעותו היה אחראי על מהלכים משמעותיים רבים באגף הרווחה מבלי שנתן לכך פרסום.

קולגה שלו סיפר שהיה אחד המטפלים המקצועיים, הטובים ומלאי החמלה והרגישות שהכיר. תמיד מצא את הדרך לסייע למטופליו, גם ברגעים הכי קשים, ללוותם במסירות ובאמפתיה ולהאיר עבורם את הדרך. עמית אחר שלו סיפר: "ישי בחר להיות נוכח כמטפל במרחבים המורכבים ביותר... פעמים רבות הפניתי אליו מטופלים בידיעה שהם יהיו בידיים טובות ויתקבלו בלב אוהב, רגיש ונבון".

אימו, גם היא עובדת סוציאלית, סיפרה שתמיד פעל כדי לעשות שינויים מבפנים.

למרות חשיפתו התמידית לחלקים הקשים שבחיים, ישי היה אופטימי מטבעו, אהב את החיים, אהב את האנשים וראה בכל אחד מהם את הטוב.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ישי גויס לצבא מיד עם פרוץ המלחמה. באותו בוקר, בזמן שהתארגן לצאת למילואים הופנו אליו, כעובד סוציאלי, שיחות מהמוקד העירוני של תושבים מוכי הלם. תוך כדי ההכנות שלו לצאת ליחידה גם נתן להם מענה ראשוני.

הוא שירת במשך חודשים ארוכים בגזרה הצפונית, לשם התפשטה הלחימה, בתפקיד סמל מחלקה 1 פלוגה ב', גדוד 5030 בחטיבת אלון. מפקד הפלוגה סיפר שישי היה מאבני היסוד של הפלוגה וידע לומר את המילים הנכונות ולהרים את רוחם של חייליו. פעם, לאחר שכטב"ם התפוצץ בסמוך אליהם הוא העניק לחיילים טיפול בשטח כדי למנוע מהם טראומה עתידית.

בסבב המילואים בחודש מרץ 2024, ישי כתב: "מאה וחמישים יום במילואים שבהם הייתי סמל מחלקה וגם עובד סוציאלי. כמו שאר חיילי המילואים, גם אני הוקפצתי ב-7.10 בתור סמל מחלקה בגדוד חי"ר שקיבל משימות הגנה בצפון. המתח, הסיכון, חוסר האונים והזמן הרב הוסיפו לי תפקיד נוסף, לא מוגדר.

כסמל, שאלתי איזה ציוד נרטב בלילה גשום. כעובד סוציאלי, עברתי בין החיילים להציע שמיכה ולהדגיש שכל חבר בודק את חברו. כסמל, אחרי נפילה של פצמ"רים בדקתי ירוק בעיניים שאף אחד לא נפגע. כעובד סוציאלי, הבדיקה הייתה קשר בין החברים בשעת מצוקה. כסמל, העברתי תחקיר צבאי למחלקה. כעובד סוציאלי, העברתי סדנאות חוסן למחלקה. כסמל, בשעת מצוקה חילקתי הוראות לטיפול. כעובד סוציאלי זיהיתי מי נפגע חרדה וטיפלתי בו. כסמל, בדקתי את הציוד של כולם באופן שגרתי. כעובד סוציאלי, העברתי סדנאות מיינדפולנס באופן שגרתי.

כסמל, אחרי נפילות פצמ"רים, הובלתי את החיילים למקום מוגן. כעובד סוציאלי, חילקתי מים עם מילה טובה לכל הנוכחים. כסמל, אישרתי יציאה לבית במקרים חריגים. כעובד סוציאלי, עשיתי שיחות הכנה לקראת היציאה. כסמל, עשיתי תדריך יציאה לחייל שהתחתן. כעובד סוציאלי, עשיתי שיחות הכנה לזוגיות לאחר חתונה. כסמל, הובלתי את המחלקה לפעילות חוצה גדר בלבנון. כעובד סוציאלי, החיילים סמכו עליי שניתן לפנות אליי בשעת משבר".

בתשעה באוקטובר 2024, לאחר שנה שבה התייצב לשלושה סבבי מילואים ממושכים, ישי נפצע פציעות אנושות בקרב בדרום לבנון. הוא פונה במסוק לבית החולים "רמב"ם" בחיפה ושם נלחם על חייו במשך עשרה ימים. ביום ט"ז בתשרי תשפ"ה, חול המועד סוכות, נפטר מפצעיו.

רב-סמל מתקדם ישי נתנאל גרינבאום נפל בקרב ביום ט"ז בתשרי תשפ"ה (18.10.2024). בן שלושים ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שלוש בנות ובן, הורים, ארבע אחיות ואח.

ישי היה חתום על כרטיס "אדי", וכהמשך ישיר לערכי הנתינה שלו נתרמו איבריו, בהם ליבו וכליותיו. במעשה זה ניצלו חייהם של חמישה אנשים.

ספדה לו אלמנתו: "זכיתי לחיות במחיצתך שתים-עשרה שנים מאז שהכרנו. אהבה כזו גדולה שאפשר רק לחלום עליה... היית בן זוג מושלם, כל כך אוהב, דואג, מכיל ואכפתי. החבר הכי טוב שהיה לי מעולם. איזה אבא היית, כל כך פעיל.

שלושה ימים לפני שנפצעת התקשרת לשיחה אחרונה... כמה דקות לאחר מכן עוד שלחת סרטונים שהכנת לבנות לימים שבהם לא תהיה מחובר לטלפון... היית איש של נתינה ואך סמלי שבמותך הצלת אנשים. אני לא יודעת איך אפשר לנשום בלעדיך. מבטיחה לגדל את ארבעת האוצרות באותה הדרך שבה דבקנו, להתאמץ להיות שמחים כמו שרצית".

היא הקריאה מילות פרידה שכתבה יעלה, בתם בת השש וחצי: "אבא היקר והאהוב שלנו, לא קיווינו שזה יקרה שתמות. הכי אהבתי לעשות איתך שטוזים. אתה גיבור. לא ציפינו שזה יקרה. אני לא שוכחת אותך אף פעם, ואני גם לא אשכח".

ספדו לו אחיו: "ישיוש, אחינו האהוב, זכינו לחיות איתך שלושים ושמונה שנים יפות, שישה אחים והורים אהובים שעושים ביחד שטויות ואתה, האח הנעים והרגוע, זה שמסתדר עם כל דבר... מנסים כל אחד מאיתנו לתמצת חיים שלמים של אח סנדוויץ' שהיה איתנו בחיוכו הביישני והכובשו בצחוק המתגלגל... מסייע בכל מה שצריך כדי לפנק את החבר'ה... את העצות הטובות שלך אני עוד שומעת מהדהדות לי בראש... תודה לך אח יקר על מה שהיית עבורי, בעיקר סמל לנשמה גדולה מלאת נתינה, אבל גם הרבה קור רוח, שכל ואהבה... העולם איבד איש שעשה רק טוב".

במלאת שלושים יום לנפילתו, נערכה לו אזכרה במוזיאון הפסיפס בעיר העתיקה בלוד. במעמד זה הכריז ראש עיריית לוד על הקמת "משכן ישי" לזכרו ועל כך שהמרכז למניעת אלימות במשפחה בלוד ייקרא על שמו.

לזכרו הוקם פרויקט שיזם ולא הספיק לבצע, "תיק הכיף של ישי". במסגרת הפרויקט נארזים תיקים עבור הילדים שמגיעים עם הנשים המאוימות לתחנת המשטרה ולמקלטים. התיקים מכילים דברי פנאי וחטיפים במטרה להנעים את השהות. הפרויקט נעשה בשיתוף אגף הרווחה בלוד ועמותת smile, ומפורט באתר:

https://mysmileproject.com/tikhakef.

ישי מונצח באתרי האינטרנט "remember" ו"Memoriz Plus".